פרשת תצווה: מנהיגות אמיתית – לדעת מתי לוותר על האני

פרשת תצווה היא היחידה מאז ספר שמות שבה שמו של משה אינו מוזכר, מסר עמוק על מנהיגות אמיתית – לדעת מתי להקטין את עצמך למען האחר. התורה מלמדת אותנו שכוחן של מילים רב: כמו שכוס שנשברה לא ניתן להשיבה למצבה הקודם, כך גם מילים שנאמרו מתוך כעס אינן ניתנות להחזרה.

הפרשה גם מלמדת את ההבדל בין "ויקחו לי תרומה" (בניית מקדש חיצוני) לבין "ויקחו אליך שמן זית זך" (הדלקת האור הפנימי). המסר: לא מספיק לבנות הצלחה חיצונית – עלינו להאיר את עצמנו ואת סביבתנו באור של נתינה וחמלה.

בנוסף, בפרשתנו מודגשת חשיבות האיזון בין שוויון לייחודיות: האפוד מסמל שוויון בין השבטים, בעוד חושן המשפט מדגיש את הייחודיות של כל אחד. חברה בריאה היא זו שיודעת לשלב בין חיבור ואחדות לבין שמירה על הייחודיות של כל פרט.

אבני הדרך מהפרשה:

✅ לשמור על כוחן של מילים – להשתמש בהן לבנייה, לא להרס.
✅ לא רק לבנות מקדש חיצוני, אלא להדליק אור פנימי.
✅ להיות שם עבור אחרים – להקדיש רגע להקשבה ולנתינה.
✅ למצוא את האיזון בין שוויון לייחודיות – כי אחידות אינה אחדות.

כך נוכל להוסיף אור לעולם ולבנות חברה חזקה ובריאה!

 

 

למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן:
https://bit.ly/49gatesCards