פרשת בהעלותך | מהאור לקיטורים – איך לא לאבד את האיזון הרגשי

השבוע אנחנו פוגשים את פרשת בהעלותך, פרשה שמתחילה באור – אבל מהר מאוד לוקחת אותנו גם למקומות של תלונה, כאב וחולשה אנושית.

הפרשה פותחת בציווי לאהרן: "בהעלותך את הנרות". לא "בהדליקך". חז"ל מסבירים שהכוונה היא להמתין עד שהלהבה תעלה מעצמה – מסר עדין ועמוק לכל אחד מאתנו: תדליק, אבל גם תיתן לאור להתרומם. אל תסתפק בהדלקה חיצונית – הדלק את עצמך מבפנים.

אבל האור הזה מתערער כשהעם נופל לקיטורים, לתאווה וללשון הרע. פתאום הם בוכים על הדגים של מצרים, שוכחים את העבדות, ונטמעים בנוסטלגיה שקרית. ואז מגיע גם הסיפור של מרים, שלימדה אותנו שמילה אחת יכולה לשרוף עולמות.

בין לבין, משה פונה ליתרו ומבקש: "והיית לנו לעיניים" – כלומר: תהיה מגדלור מוסרי. ואולי זה מה שהכי חסר לנו היום – אנשים שמסוגלים להודות בטעות, לעצור, לחשוב, ולהאיר דרך חדשה.

🔔 אז מה נלמד מהפרשה?

• לחיות מתוך להבה פנימית ולא רק ל"הדליק" טכנית.

• לזהות את הרגע שבו אנחנו נגררים לתאווה, לתלונה או ללשון הרע – ולבחור אחרת.

• להיות מודלים של לקיחת אחריות, גם כשהיא לא נוחה.

🕯 כי כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן.