בראשית - התחלה חדשה ואור של תקווה

חגי תשרי חלפו ועברו והגענו לימים של "אחרי החגים…" כך שצריך להתחיל ולעשות את כל מה שדחינו לימים שאחרי… והשבת אנחנו מתחילים בע"ה סבב חדש של קריאת התורה: מבראשית... הפותחת בתיאור בריאת העולם בשישה ימים ובעשרה מאמרות, ובתשובה לשאלה מדוע לא סיים הבורא את הבריאה כולה בשנייה אחת ובמאמר אחד, הסבירו חכמינו זצ"ל שזהו מסר אלוקי שנועד ללמדנו שחיי האדם הם תהליכיים ורצופים פרקים שונים בתוכנם ובאורכם וסיומו של פרק פותח מייד פרק חדש ואסור להיתקע ולאבד כיוון אלא להמשיך הלאה בנחישות. עלינו לזכור את הטוב שהיה ולחזקו ולהפיק לקחים מהרע שחווינו ולתקן, כי שניהם כאחד מהווים אבני דרך חשובים במסע חיינו.

ולמקרא הפרשה נוכל לראות שהיציאה לדרך החלה בבריאת "האור" מהלך המהווה את אחד הנושאים המרתקים ביותר בסיפור הבריאה. כי אמירת הבורא: "יהי אור" היא הכרזה על תחילת ההוויה ועל תקווה. כי האור מסמל לא רק את השוני שבין החושך לאור הפיזי, אלא גם את המעבר מן הכאוס לסדר, ואת תחילתו של זמן מובנה. לכן, בריאת האור היא לא רק פעולה פיזית אלא גם פעולה מטאפורית ורוחנית. כי האור מסמל את האמת, ההבנה, הגילוי והתקווה. כי בעולם חשוך שבו לא רואים את הדרך,האור מאפשר לראות את הכיוון.הוא מאפשר תקווה לעתיד ומרחיב את המבט מעבר לבעיות הנוכחיות. האור שנברא מתוך החושך ילמדנו שכאשר אנחנו נתקלים במצבים קשים או מאתגרים, דווקא שם מצויה ההזדמנות לגלות את האור, כי התמודדות עם קשיים בחיינו היא קרקע פורייה לצמיחה אישית ורוחנית.

עלינו לדעת שהאור בחיינו הוא האמת הפנימית והמצפן המוסרי שלנו. ואם נהיה קשובים לקריאה הראשונה של הבורא לאדם "אייכה?" טוב נעשה אם נשאל את עצמנו מהו האור הפנימי שמנחה אותנו? האם אנו פועלים על פי האמת הפנימית והמצפן המוסרי שלנו, או פשוט נכנעים לחושך החיצוני של לחצים חברתיים, פחדים, או חוסר ודאות? השאלה  "אייכה?" שנשאל האדם הראשון בגן עדן, אינה רק שאלה של מקום פיזי אלא של מקום נפשי ורוחני. וכל אחד מאיתנו מחויב לשאול את עצמו: איפה אני ביחס לאור הפנימי שלי? האם אני מכיר את המקום שלי ואת הכיוון שבו אני הולך?

בואו נחשוב מה עלינו לעשות היום כדי להפוך לאור קטן בסביבתנו. בואו נעבור מרמת המלל למעש במעשים יומיומיים כמו נתינה קטנה, תמיכה במי שזקוק לכך, מעשה חסד פשוט, או מילת עידוד שמסוגלת לשנות למישהו את היום, והדגש הוא שכל מעשה קטן של אור יכול להוביל לשינוי גדול. דמיינו אדם שברגע של קושי מקבל חיוך או מילת תמיכה ומוצא מחדש את האור שבדרכו.

בואו נחפש את ניצוץ האור שבפנימיותנו ונתחיל להאיר. "אל תגידו יום יבוא, תביאו את היום!" אל תאמרו אי אפשר, הדבר יכול להפוך לאפשרי אם נרצה בכך כי ניצוץ האור נמצא בפנימיותנו. והמשורר הלאומי ח.נ. ביאליק שהרבה להתייחס לשני המושגים המנוגדים של אור וחושך בשירתו נתן ביטוי לכך בשיריו, ובין היתר בשירו "לא זכיתי באור מן ההפקר", שבו הוא הדגיש את הרעיון שהאור אינו דבר מובן מאליו שניתן ללא מאמץ אלא תוצאה של חיפוש פנימי ועבודה עצמית כדבריו בקטע מהשיר:
"לא זכיתי באור מן ההפקר, אף לא בא לי בירושה מאבי, כי מסלעי וצורי נקרתיו,וחצבתיו מלבבי."

עלינו לדעת שכמו שהציפור היושבת על ענף, לא פוחדת שהענף עליו היא יושבת יישבר, כי האמון שלה הוא לא בענף עצמו, אלא בכנפיים שלה... כך עלינו לא לאבד את האמון בעצמנו ולדעת שיכול נוכל לעשות ולשנות כי רק בידנו הדבר. בואו נצא לדרך לאורו של האור ונבנה חזון שיפיח תקווה לעתיד.

שבת שלום,
ברטי ונטורה